ים של דמעות זולגות על העבר

26/10/2016 | ניסים קלדרון
חדשות


ניסים קלדרון חזר הבוקר למקום שסימל את האימפריה ששמה הפועל פ"ת, והיום הוא עוד מקום עזוב ברחוב וולפסון.

בטקס מרגש שנערך בשנת 1961 ברחוב וולפסון 39, נחנך בית הפועל פתח תקווה, ששימש משך שנים רבות חממה לגידול אלופים בענפי הספורט בישראל: טניס שולחן, התעמלות, קליעה למטרה, שחמט, ג'ודו, האבקות, כדור יד, כדורעף וכדורסל.

שם בין החומות ובחדרים המושקעים ותחת תמונתו של יוסף סימבול גדלו ופארו את העיר פתח תקווה ומדינת ישראל רשימת מפוארת של ספורטאים אמיתיים, שמשכו למקום אוהדי ספורט רבים. כול העבר הזה נמחק, וממשיכים למחוק ולהרוס רודפי בצע שהרסו את מגרש האליפויות ברחוב אברבנאל, את האורווה, את הנכסים היקרים כמו בתי הקולנוע היכל ואורון, והשאירו בידי המועדון העשיר את הנכס היחיד - "כלום ושום דבר".

טיפסתי הבוקר על החומות ונכנסתי לבית הפועל פתח תקווה ולמגרש הצמוד אליו, ישבתי על היציע שבעבר גדש באוהדים רועשים. השקט סביב, העזובה והלכלוך הביאו לצמרמורת בגופי, והדמעות זלגו ללא שליטה מעיני. ממסך הדמעות שבו אלי גיבורי ילדותי, המונהגת ע"י מזכיר המועדון אורי קרני ז"ל ומזכירתו יהודית לנדאו. גיבורים המככבים על המגרש ובאולם ההתעמלות, שבכניסה אליהם עמד בגאווה ארון הגביעים המפואר, שסימל והיה אמור להמשיך לסמל לדור הצעיר ש"בלי עבר אין עתיד".

אך כפי שזה נראה יש עתיד כלכלי לקבלנים ולאותם טיפוסים שהעלימו את כל הנכסים שהביאו לתארים רבים. והגיעה השעה שמשטרת ישראל תערוך חקירה בנושא הכאוב לרבים מוותיקי העיר. עד אז נמשיך לחיות בים של דמעות, שלא רואות את שחזור העבר בעתיד.

(התמונות באדיבות היסטוריון הפועל פ"ת ניסים קלדרון)

למדור נוסטלגיה וספורט בפ"ת נטו – לחצו כאן

שתף ב-

תגובות

עבר והווה
עצוב
אשר גולדברג - 26/10/2016
שתף ב שתף ב
גם אני בוכה לאחר שקראתי את דברי ההיסטוריון שלנו.
היו ימים. ימים של כוכבים בכדוריד כמו צאיג, הופמן, לנגוויל שפירא, לגיל ..... פוחס אוברקוביץ, גברי לוי, גרוס ,פוקס לנג, ורענן כץ בכדורסל, שיפמן בטניס שולחן, ועוד רבים וטובים בכל ענפי הספורט. היו ימים שהיינו מלאי גאווה. והיום??? שדדו לנו את הבית. המועדון שלנו הולך ונעלם ואין מי שחוקר את אלה שגרמו והעלימו את הנכסים.. הגיע הזמן לארגן הפגנה גדולה ,באישור המשטרה.
אריק כהן - 26/10/2016
שתף ב שתף ב
שדדו אותנו
היינו מועדון מפואר עם נכסים !!! מגרש הכדורגל ברח אברבנל היה שלנו , היה הבית שלנו , שכנעו אותנו לעבור לאצטדיון החדש לעזוב את אברבנל ולעבור לחדש , בתמימות של אותם שנים , הלכנו ועזבנו את אברבנל בכדי להתקדם ושם אחרי 30 שנה נזרקנו ונשארנו ללא כלום , ש ד ד ו אותנו , אף אחד לא שמר עלינו. כמה קשה לנו לשרוד היום בסירקין , יש לנו מגרש אימונים אחד אחד בלבד. בוגרים וכל מח הנוער עליו 12 קבוצות. מתחננים לעיריה שתעשה לנו שם סינטטן, הבטיחו לפני 4 שנים , התחילו לפני 3 חודשים יגמרו אותו אולי עוד חצי שנה , מתעללים. בנו !!! קלדרון שדדו אותנו. ביבי רובי
רובי - 26/10/2016
שתף ב שתף ב
די ניסמיקו היקר
לראות את המבנה העזוב כל כך הרבה שנים זה כואב, היה מגרש האליפויות וזהו היה האורווה וזהו היה בית הפועל וזהו, בסך הכל מבנים שסימו את תפקידם, אני הייתי מתיחס יותר לאנשים, סליחה לאותם אנשים שניהלו את המועדון ולא ידעו להמשיך את המסורת,על זה צריך להוזיל דמעה,לפני 8 שנים עזבתי את הישוב נירית וחזרתי לפת, אחד השכנים שאל אותי לא יהיה קשה, יורד בירידה מנירית ואפילו לא מסתובב לאחור כי בסך הכל מדובר במבנה, זכור ניסים העבר האנשים ולא המבנים, ליל מנוחחה חבר יקר
מני ששון - 27/10/2016
שתף ב שתף ב
נסים. יש פיתגם שאומר. מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו. המבין יבין!
אני מצטט את ניסים. בשביל בצע כסף אנשים שקוראים לעצמם אוהדיי הקבוצה בעלי ממון ורכשו את הנכסים של הפועל בדרך ללא דרך. בשביל כסף. והשאירו את המועדון המפואר ערום. ללא כלום .וגרמו להידרדרות של המועדון..הייתי מצפה מאותם רוכשים שקוראים לעצמם אוהדים לפחות היה לדאוג למועדון. בחוצפתם עוד הם באים היום למישחקים. החוק צריך ליבדוק באיזה דרך נעלמו הנכסים של הפועל. ימים יגידו.הפועל תישאר אימפריה אף על אפם וחמתם של המחריבים מזוכיסטים. הפועל עוד תדבר.
יחיאל תרם 50 שנה של דמעות כחולות - 27/10/2016
שתף ב שתף ב
דרך אגב גם מיגרש הפועל מחנה יהודה. אותם גורמים מנסים שנים לרכוש ללא הצלחה
כול הכבוד לאנשיי מחנה יהודה.שלא נינכנעים לאותם גורמים.
יחיאל - 27/10/2016
שתף ב שתף ב
הימים היפים של המגרש החרב.
המגרש המוזנח שבתמונה למעלה ראה ב-1970 את קבוצת הפאר ב"ליגת-העל" בכדורסל "מכבי-ת"א" מנצחת בקושי את "הפועל-פ"ת" בתוצאה 96:92 כששיחקו בה "טל ברודי","תנחום כהן-מינץ", "שטרקמן" והשחקנים הזרים "דנלופ" ו"מקמהון". את קבוצת הכדוריד של הפועל זוכה פעמיים באליפות המדינה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת אחרי קרבות איתנים עם "הפועל רחובות" ו"הפועל-ר.,ג". הייתה באותה תקופה גם קבוצת נשים בכדורסל שהתמקמה בצמרת הליגה הראשונה לנשים. שלא לדבר על קבוצת טניס-השולחן על שלל כוכביה שזכתה שנים רבות באליפות המדינה ושיחקה באולם ההרוס שבתמונה השנייה.
דובי פוחס - 28/10/2016
שתף ב שתף ב
אולם הספורט בוולפסון.
אני זוכר שהייתי בא לעודד את הפועל פתח תקוה בכדור יד היינו אחלה קבוצה זה צמרמורת להיזכר באותה תקופה אני רק יכול לקוות שהעתיד יהיה יותר טוב.
- 28/10/2016
שתף ב שתף ב
זה הולך ומחשיך אבל לא לגמרי אפל ...בוב דילן
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר....שלום חנוך לא הייתי מצפה שהמשטרה תחקור מה לה ולזה זה הולך ומתיישן אבל למרות הכל מאמין שהאימפריה תחזור בשורשים של העיר גם מתחת לבניינים יש יסודות של הפועל שלא יכולים להיגדע למרות כל הרשעים שמסביב ...
רמי - 28/10/2016
שתף ב שתף ב
אלופי ישראל בג׳ודו
זה המקום שבו אדי קואז הוביל את קבוצת הג׳ודו הפתח תיקוואית לעשור של השגים שעד היום לא שוחזרו. אלופי ישראל אישית, ובכלל זה בני גד קולר ואחרים, וקבוצתית התאמנו על המזרון בבית הפועל שנהרס ואני, כנער בהפועל פ״ת כדורגל, תרמתי, יחד עם חברי לקבוצת הפועל ״יחזקאל״, לבנה לבניין. כפי שאנו זוכרים את אמפי אורון, את קולנוע הדר והיכל, כך נזכור את בית הפעל ז״ל ואת אורי קרני ז״ל (עם התיק מעור) ואת יהודית לנדאו תיבדל לחיים ארוכים. זאב קולר
זאב קולר - 30/10/2016
שתף ב שתף ב
את כל ילדותי ביליתי במועדון בית הפועל
אכן כאב לב וצער ובעיקר אכזבה עולה בי כשאני עובר לפעמים ליד ״בית הפועל ״ הסגור ומוזנח ברחוב וולפסון. עברנו לגור בוולפסון 25 מספר בניינים ממערב כשהייתי בן 5 ועד גיל 15 גרנו שם ובית הפועל היה חלק משמעותי מנוף ילדותי. הכרתי אותו מכל כיוון וזוית אפשריים, מטפס דרך מושבי מגרש הכדוריד אל הגג המשופע של אולם הספורט הסגור ועובר על כל הגגות האחרים. בכניסה למגרש מימין לדלתות הברזל הרחבות שבדרך כלל רק דלת צרה אחת בתוכם היתה המעבר ששימש לכניסה , היה הקיוסק של פסח עם המשאית הקטנה שלו. על הדלפק היו נערכות שיחות של כל העסקנים על קפה שחור בוץ ואנחנו הילדים יכולנו ביום טוב לקנות ארטיק לימון בשקית הפתוחה מלמטה הכניסה הראשית לבניין עם דלתות הברזל והזכוכית האטומות שלה היתה כנו כניסה לעולם אחר מלא הוד והדר מתחם מרובע של ארונות עץ וזכוכית ויטרינות עמוסות בכל הגביעים והצלחות והמדליות שהמועדון זכה בעשרות שנותיו. לא היה מראה מרהיב מזה. הכניסה היתה חופשית והמועדון היה שוקק חיים האורות במגרש הכדוריד ובמגרש הכדורסל שבחצר הפנימית היו שוקקים חיים תמיד, או שהיו בהם משחקים וקהל נלהב על הספסלים וחבטות הכדוריד שמרעיד את רשת השער הצמודה לחלונות המסורגים של אולם ההתעמלות הגדול כל חבטה של כדור שפוגעת בסורגים היתה סוחטת קריאות שמחה מהקבוצה המובילה ורעש החבטה והפגיעה בסורגים הרועדים מנציח את עוצמת ההישג. או שהיה המגרש ריק ואז עלו עליו נערים או ילדים שבאו לשחק להנאתם או להתאמן בקליעות לסל עם רשת או שנערכו בו חוגי כדוריד וכדורסל בשעות אחר הצהרים עם מדריך . בתוך הבנין אחרי הגאווה שעלתה בי כל פעם שחלפתי על פני ויטרינות הגביעים היה מסדרון שמימינו כניסות לחדר גדול שבו שולחנות פינג פונג פתיחת הדלת חשפה לרעש הפינג והפונג של הכדורים תמיד הפליא אותי איך אפשר להתרכז במשחק ברעש הזה. ובהמשך כניסה לאולם ההתעמלות והכדורסל הגדול עם מרפסת הגלריה שלו ורצפת פרקט העץ אולם ההתעמלות המפואר, בקיר אחד שלו כולו סולמות ובאולם עצמו צמדי טבעות משתלשלות מהתקרה קורת העץ להתעמלות האומנותית המרהיבה והחמורים למיניהם. על הקורה התאמנו הבנות דקות הגו כשהן נשמעות להוראות הסמכותיות שלא לומר הצעקות של המאמנת רלי האגדית בזמנים האלה מלא יראת כבוד למעמד היינו מתיישבים אני וחבריי בפינת האולם ומביטים באימון המרהיב. איזה עושר חוויות היו לנו כילדים באולם הזה אני זוכר כמובן עד היום לא פחות והרבה יותר מלהיב מצפייה ביוטיוב הכי מופלא היום, אז הכל אמיתי ומוחשי ליד הבית עולם שלם ומופלא.
שמוליק ויכהנדלר בר און - 02/11/2016
שתף ב שתף ב
לצורך הוספת תגובה התחבר לאתר באמצעות
הוסף תגובה
...Loading...