מי משה את מי?

פרשת השבוע שלנו פותחת את ספר "שמות", ובה מתוארת לידתו של משה רבנו. ננסה להבין קצת יותר לעומק את משמעות שמו של משה.

בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור ושם רואה תיבה עם ילד בתוכה. באה אליה אחותו של הילד ומציעה לה מינקת. בת פרעה מסכימה ולאחר שנגמל מגיעה הילד אליה וגודל אצלה - והיא גם קוראת לו משה.

כיצד בת פרעה עושה מעשה כזה לא לויאלי נגד אביה? וכיצד היא מסבירה לפרעה את הדברים? בנוסף כיצד בת פרעה קוראת לו בשם עברי "משה" וכי היא ידעה עברית ועוד היא מנציחה את עבריותו?

הפרשנים מסבירים שמשה זו מילה במצרית שפירושה "מים" או "בן". ויוכבד מוסיפה טעם עברי לשם ואומרת לה שמן המים היא משתה אותו. כעין זה למשל כתב החזקוני: "בת פרעה לא הייתה יודעת לשון הקודש, אלא כך פשוטו של מקרא, ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן כי מן המים משיתהו".

אבל אולי אפשר להציע שבת פרעה מתחילה בתהליך בירור פנימי שלה כלפי הדברים. היא מנהיגה מרד ערכי - מוסרי בתוך בית אביה. היא לעיני נערותיה מתפעלת מהחוש האימהי של היהודיות להציל את ילדיהן בכל מיני תחבולות כנגד כל הסיכויים, והיא רוצה להיות חלק מהעם המוסרי הזה, ולכן ללא בושה היא שולחת את אמתה להביא את הילד וליד נערותיה מדברת עם האחות היהודייה של התינוק ומציעה לה להביא את האם האמתית שינק ממנה. היא לא מנתקת את הקשר עם היהודים, אדרבא היא נותנת לה את הילד עד שייגמל ולאחר מכן מביאה אותו אל ביתה.

חז"ל מסרו לנו שהיא ירדה לרחוץ מגילולי אביה. נמאס לה מהע"ז של אביה. נמאס לה מהרצח שמתבצע בפקודתו והיא נלחמת בו בפומבי בכל הכח. דבר זה מסביר מדוע היא לא קראה לילד "משוי" אלא "משה" - היא בעצם אומרת לו: "תינוק יקר! אני אולי משיתי אותך פיזית מהיאור אבל אתה זה שמושה אותי כל יום מההתדרדרות המוסרית - אתה מעניק לי משמעות אמתית לחיים - כח להיאבק על מה שאני מאמינה בו".

כנראה שזו גם הסיבה שפרעה רוצה להרוג את משה כשהוא שומע שהרג את המצרי, ולא נותן לו פריבילגיה של בן בית רגיל. משה בורח ממצרים וכמי שהיה חלק ממאבק האיתנים באימפריה החזקה בעולם חושש מלחזור לזירה הזו. אך בתוך נפשו הוא ספוג שליחות של עזרה ולכן הוא מציל את בנות יתרו מהרועים המדינים.

ואז מגיע קלף השכנוע של הקב"ה. הוא אומר למשה שעליו להציב תנאי לפרעה - או שחרור עם ישראל או הריגת בנו בכורו. והנה בדרך הקב"ה מבקש להמית את משה או את בנו הבכר - ה' רומז למשה שאי יציאתו לשליחות במצרים הופכת אותו להיות מקביל לפרעה, כי הוא לא נאמן לשמו - שעליו למשות ולתת משמעות לחיים. מי שמבינה כנראה אף יותר ממשה את המצב זו ציפורה שמלה את בנה - היא עושה הבדלה מוחצת ומפרידה את זהותו של פרעה השוכנת בתוך משה - מעניין שבברית המילה נותנים שם לילד - מעניקים לו את המשמעות שלו אחרי שמפרידים אותו מהערלה.

כך גם כאן יש ניתוח פיזי בגופו של הילד שהופך מהרה לניתוח רוחני בנפשו של משה. הוא רואה את ציפורה ונזכר באמו המאמצת - בת פרעה שאומרת לו שמשה אותה מהמים.

מעבר למשמעות הלאומית רוחנית של פירוש זה שבא להדגיש את החובה שלנו לזכור את מטרתנו בעולם להביא לגאולה שלמה ולקידוש שמו של הקב"ה, יש משמעות מעשית חינוכית. כשאנו רואים את ילדנו ומעניקים להם את התחושה שכל אחד מהם נותן לנו משמעות לחיים. זה בונה אצלם בנפש את היכולת לשמר את כוחם גם ברגעים של רצון לברוח מהתמודדות. וכך גם הקב"ה בונה את גאולת ישראל - דווקא בת פרעה שבאה מאומות העולם באה לומר לנו שיש לנו תפקיד לגאול אותה ואת כל האנושות כולה גם כשבאופן ישיר זה נראה בפעולה נגד העולם כולו.

ספר שמות שואל אותנו "לשם מה"? לשם מה אנחנו חיים? מה היעוד שלנו? מה מטרת חיינו שתוביל אותנו כל הזמן ותעזור לנו להתגבר גם ברגעים הקשים.

שבת שלום!

לעמוד הראשי של פ"שנטו