להצניע לכת

הניצחון על בית"ר י-ם במסגרת המחזור הראשון של גביע הטוטו ממש לא מרגש אותי. הזיכרון המר מעונת 2006/07 מכה בי, עת התחילה העונה עם שני ניצחונות רצופים במפעל העלום, על מכבי נתניה ומכבי ת"א, אך בליגה, הפלא ופלא, ניצחו הכחולים קבוצה אחת בלבד במשך עונה שלמה, הלא היא הכח עמידר ר"ג. יחד עם זאת, אני בהחלט מתרשם שהפועל של מודל עונת 2014/15 לא תרד לליגת המשנה, בראייה אובייקטיבית בהתנתקותי מעמדתי כאחרון החוליגנים ביציעי ראש הזהב.

הקבוצה של עידן בר-און מסתמנת כתוססת מאוד, מלאה בהתלהבות, כשרונית באופן יחסי, וכזאת שנעזרת בניסיונם המוכח בליגת העל של ארבעה - קאלה דרשלר, קובי מוסא, גיא דיין וליאור אסולין. מעבר לניצחון הלא חשוב בעליל, שמחתי לראות את עומר שרעבי בן ה-20, תוצר מחלקת הנוער מבית, מקבל את האשראי מהצוות המקצועי ומציג יכולת חיובית במרכז ההגנה. ראינו את הילד הזה כבר בשלהי העונה החולפת, וטוב שבר-און משכיל לאפשר לו להשתפשף כבר בשלב מוקדם זה של העונה. גם מייקל סממה קיבל לקראת הסיום את הבמה, וטוב שכך. עוד שחקן שאוהדי הפועל מאוד אוהבים, הוא עמירן שקלים, ששב הביתה, ונראה כמניה בטוחה בצד שמאל של הקו האחורי.

וכוכבי חיפה המושאלים? אני לחלוטין לא אוהב את עגלת ההשבחה של הפועל העונה, למרות שאני יכול להבין את נקודת המוצא של דורון בן דקון - היעדר מזומנים. יחד עם הסיבות המקלות, קשה לי להבין איך כל כך הרבה מושאלים נוחתים בקבוצה אחת - דור כוכב, דור חוגי, שחר הירש ועמרי אלטמן יאיישו בעיקר את העמדות הקדמיות בהפועל העונה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, כשרונים בצורה בלתי רגילה ובלי צל של ספק יתרמו רבות להפועל (צר לי שאין שלל כישרונות בסדר גודל זה במחלקת הנוער שלנו), אבל דחיל ראבאק, בסוף העונה ארבעתם יעשו וודאי "שלום שלום, ואל תבוא לי בחלום", וכגודל הרווח - גודל ההפסד והמיאוס, בעיקר מצידנו האוהדים. מצד שני, דוקטרינת רוזנצוויג את בר-און, להישאר בכל מחיר, מובנית לי. בכדורגל הישראלי, מושא לפירוק והרכבה בכל תקופת רחצה, להמר באופן הזה איננו דבר כה תמוה.

עידן בר-און. "לא פראייר"

ובחזרה למאמן. כבר כתבתי במאמר הקודם שלי כי "בר-און איש מקצוע מוכשר בלי צל של ספק" ואני חושב שעם הנחה זו בהחלט אין צל של ספק, למראית כל. אני שמח להיווכח מיום ליום, שמעבר להיבטים המקצועיים והאטרף שמרעיף האיש על שחקניו באימונים השוטפים, בר-און מתנהל ומדבר לעניין. הוא איננו מתלהם, נותר עם רגליים על הקרקע בראיונות ומשרה שקט על המערכת כולה, עם כל שגעת התחלופה שבה. לא בכדי מעיד קובי מוסא, חניכו ובן גילו של מאמנו, כי "ההרגשה היא שבר-און עם ניסיון של שנים בליגת העל, הוא ממש לא פראייר ועוד תלמדו להכיר זאת במהלך העונה". אהבתי גם את דבריו של המאמן עצמו כי "בינתיים אין שום הבדל מהעונה שעברה שבה אימנתי את הנוער". דווקא המקום הלא צעקני, הלא כותרתי והלא רומנטיקני, לא עלינו, של בר-און, מוצא חן בעיניי. יאללה, לעבודה.

שיהיה ברור - על אף הדברים החיוביים שבהחלט קיימים, ראוי לזכור ולציין שהפועל היא בעלת התקציב הנמוך בליגת העל. אמנם כסף הוא לא הכל בחיים, כהגדרת המשורר, אבל חברים, היכונו לעונה נוספת של מלחמה. הקבוצה בכחול אולי סימפתית ונחמדה, אבל תקבל בראש מלא מעט קבוצות בדרך לשבתות של באסה. נו, אתם יודעים מי זו היא הכחולה. אל לנו לטעות שהפועל הולכת להיות הפתעת הענק של הליגה (הלוואי ואני טועה), ואל לנו לחכך ידיים בהנאה נוכח משחק אימון שומם או התמודדות שולית בגביע הטוטו. הערכתי הייתה ונשארה שנישאר, אך כשנגיע לגשר, ורק אז, נחצה אותו. עד אז, מלאי ההתרגשות ממשיך להתמלא. היידה הפועל!