פתח תקווה הכחולה האמיתית צהלה ושמחה

27/09/2015 | ניסים קלדרון
חדשות

 

לא, אני לא נסחף, כמוני הרגישו אלפי תושבי פ"ת שהגיעו בתאריך 9.6.1992 בלילה לכיכר העירייה ברחוב חיים עוזר בפ"ת, לחגוג את הזכייה בגביע המדינה של קבוצת הייצוג של מדינת ישראל בעבר - הפועל פ"ת.

עד היום יש המשווים את החגיגות על הבמה המרכזית וברחובות העיר לאותו יום שמח לעם היהודי, היום בו הוכרזה עצמאות ישראל, יום שישי ה' באייר 14.5.1948. נסחף? ממש לא! אני אומר זאת כמי שחווה את ששת הזכיות באליפות המדינה, הזכייה הראשונה בגביע המדינה לאחר ניצחון בקריית אליעזר על מכבי יפו 2:1, כמי שרקד עם המאמן גיבונס וגביע המדינה בזכייה הראשונה בשנת 1957 על גג הרכב שהעמיד בית החולים בילינסון לרשות הקבוצה והנשף הבלתי נשכח באולם "צבי" ברחוב איכילוב.

כמי שחגג את שרשרת הזכיות באליפות המדינה, שהחלו בחצר האחורית של קפה "קורסו" הנוסטלגי והמשיכו ברחובות העיר בואך לאמפיתיאטרון "אורון" ברחוב רוטשילד, חייב אני להודות שהשמחה שהחלה בחדרי ההלבשה לאחר הניצחון בגמר גביע המדינה 3:1 על מכבי ת"א, בהנהגתו של המאמן זאביק זלצר - משערים שכבשו אלי מחפוד, ומני בסון שני שערים בהארכה לאחר שער שוויון של אבי כהן, לא ידעה גבולות.

השמחה המשיכה כל הדרך למלון "אכדיה" בהרצליה ומשם בשיירה ענקית ושמחה ברחובות העיר, עד לבמה המרכזית שהעמיד ראש העיר גיורא לב. אותה במה בה הניפו כדורגלני הקבוצה לקול שירתו האדירה של הזמר "חופני" כהן את גביע המדינה אל על לתשואות האלפים שהגיעו לחוות שמחה אמיתית שהגיעה בהמשך לשרשרת חגיגות בסביון ולרחבת המדשאה של בריכות השחייה בעמישב וכפר מעש. שוב אני חוזר ומצהיר: שמחה כזאת לא ידעה וחוותה העיר פ"ת מאז נוסדה לפני 137 שנים.

לא הייתי מעלה שוב את החוויות הבלתי נשכחות המלוות רבים מוותיקי העיר, ובמיוחד את אוהדי הכחולה האמיתית, לולא נפגשתי הבוקר במספרת אתי וראובן אליאס בפ"ת עם המאמן זאביק זלצר שהוביל את הקבוצה לזכייה בגביע המדינה. זכייה שלצערי לא השכילו כול החוכמולוגים לשחזר כבר 23 שנים, היודעים להזכיר לי שלקבוצה המובילה (בינתיים) את הליגה יש יותר נקודות מאוהדים.

מפגש נוסטלגי עם  זאביק זלצר וראובן אליאס

הגביע מ-1992 עם יקיר העיר (ניסים קלדרון) ואזרח הכבוד (גיורא לב) 2015

התמונות באדיבות המוזיאון הביתי של הפועל פ"ת.

לכתבות נוסטלגיה נוספות על פ"ת

שתף ב-

תגובות

תגובה
שלום וחג שמח ,כשאני חושב על ההיסטוריה זה טוב ויפה, אבל ואבל ענק מה עם ההווה ומה עם העתיד, יש שיגידו אין עתיד בלי עבר, נכון אבל לחיות על העבר ב20 השנים האחרונות זוהי נחמת עניים ולא יותר, כשאתה מסתכל עם טלסקופ ענק לעבר האופק לצערי לא רואים כלום ושום דבר אז די ומספיק, לסיום למה הדבר דומה? לאדם שהיה עשיר גדול פשט את הרגל והיום אין לו כלום,יש סוג של נחמה? ממש לא חומר למחשבה לכותב שורות אלה והמבין יבין, חג שמח
מני ששון - 28/09/2015
שתף ב שתף ב
מספיק עים הנוסטלגיה.מה הלאה.נימאס את מי אתם מנסים לנחם.אנחנו מחפשים עתיד.
כותרות תמונות חיבוקים.מיתרפקים על העבר.מה עכשיו .צריך לשחזר את העבר בפועל לא ביתמונות חיבוקים.צאו מאהפוריה..רוצים המשך ולא סרט שרואים פעמיים.
יחיאל תרם כחול 46 שנה - 08/10/2015
שתף ב שתף ב
לצורך הוספת תגובה התחבר לאתר באמצעות
הוסף תגובה
...Loading...