מעברים ושינויים בחיי הילדים

04/09/2014 | גלי סילברמינס
חדשות

גלי סילברמינס מייחדת הפעם את הטור שלה לפתיחת שנת הלימודים, ולדיון בשאלות הרלוונטיות: איך לצלוח את השינויים בחיי הילדים, והאם מדובר בגזירת גורל או חופש בחירה?

"שינוי הוא דרך החיים. אלה המביטים לעבר או בהווה בלבד, בטוח שיפסידו את העתיד" - ג'ון פרנקלין קנדי.

כשנולד לו תינוק, ביחד עם אותה שנייה כל כך מאושרת, נולד לו שינוי קטן וחמקני. וככל שהילד גדל, השינויים הולכים ומתרבים ומאלצים אותנו להסתגל. זה מתחיל בקטן: היום והלילה מתערבבים למרוץ החתלה, הנקה, רחצה...

"לא נורא" אנחנו לוחשות לעצמינו, "לזה התפללנו" משכנעות את עצמנו בין ניקור ושד נוזל...ואז, עד שסוף סוף התרגלנו, בדיוק כשהכל כבר מתחיל לזרום, מודיעה לנו אחות טיפת חלב ברוב הוד והדר, שהגיע זמן לעבור למוצקים. מוצקים? עכשיו? אבל בדיוק התרגלתי, הוא כבר סוף סוף יונק ולא נושך ואפילו כבר פחות מעיר בלילה...ובכל פעם שאנחנו צולחות משוכה אחת מגיעה אחרת: מטפלת, גן, גמילה...

אנחנו מנגבות דמעה כשאנחנו משאירות אותו בוכה בידיה הנאמנות של הגננת, והנה עוברת עוד תקופה...ואז: כיתה א'! כן, כן כיתה א'. הרי לפני רגע הוא היה עולל...ועכשיו מחברות וספרים, ובכלל איך הוא יסתדר כשהוא ירצה פיפי, ומה אם מישהו ידחוף אותו בהפסקה?

ההתמודדות עם שינויים ומעברים בחיים, מעמידה את המבוגר בפני קשת של רגשות אמביוולנטיים. מצד אחד המוח אומר שהשינוי מבורך - הרי הילד גדל וזה טוב ואפילו משמח, מצד שני החששות מהלא נודע יכולים לעורר קשת של תגובות: מחרדה, דכדוך ומתח, ועד דיכאון עמוק והיסטריה.

מה הקשר בין הילדות שלנו לילדים שלנו?

ההתמודדות שלנו עם שינויים בחיינו הפרטיים בכלל, ושינויים בחיי ילדינו בפרט, נקבעת ע"י הכלים שרכשנו עוד בילדותינו המוקדמת וקשורה לראיית העולם שפיתחנו במהלך חיינו וזהותינו.

אנשים בעלי יכולת לגמישות, יקבלו בקלות רבה יותר את השינוי (הטוב או הרע), לעומת אנשים שלמדו להתנהל בעולם מוגדר ומובנה ללא יכולת לשנות את החוקים. הורים אשר שיחררו את הילד להתנסות עם העולם, תוך שמירה מהצד על ביטחונו, יגדלו ילד עם מסוגלות, אשר רואה בקשיים ושינויים מקום להזדמנות לצמיחה, מאידך הורים "שהגנו" על ילדם, ודאגו לעשות הכל בשבילו, ימצאו מבוגר עם קשיים משמעותיים להתמודד עם המציאות המשתנה, פחד משינויים, ורצון לדבוק בעבר - בגלל הביטחון (המזויף) שהוא מספק.

כל שינוי מערער בנו את זהותנו. כך למשל, ילד שנכנס למסגרת חדשה יכול לעורר אצל אימו קשת של רגשות שקשורה לילד עצמו – חרדה וחוסר ודאות לשלומו, אך גם בתת מודע, קשת של רגשות שקשורה לאם עצמה – "האם אני זקנה שיש לי ילד בבית ספר?", "אני הייתי תלמידה גרועה ולא הצלחתי לשבת, איך אעזור לו עם השיעורים?" וכדומה. אנשים בעלי זהות מגובשת ובטחון באני שלהם יצלחו טוב יותר את השינוי מאשר אנשים אשר אינם בטוחים בעצמם.

אז מה עושים? כיצד בכל זאת להתגבר על הפחד?

קודם כל עיצרו! תנשמו עמוק ואל תפעלו מתוך לחץ...שבו עם עצמכם במקום רגוע וזהו את דפוסי הפעולה שלכם: האם כל שינוי מפחיד אותי? האם אני מעדיף דברים בטוחים על פני הרפתקאות חדשות? עשו סקירה של חייכם וחשבו כיצד הגבתם בתקופות של שינויים.

שנית, זהו מוקדי כוח: מה עזר לי לצלוח שינויים בעבר? מהם העוצמות שלי בהם אני יכול/ה להשתמש על מנת לעזור לי להתגבר על הפחדים?

שלישית, גייסו מוקדי כוח מרגיעים: אינפורמציה מאנשים שאתם בוטחים בהם, אוזן קשבת של חברה, ליווי של אמא וכדומה: לדוגמא, אם מדובר במעבר לכיתה א' - בררו פרטים על בית הספר, דברו עם אמהות אחרות, ערכו סיור עם הילד בבית הספר להכרת כל המקומות וכו'.

והכי חשוב, זיכרו: השינוי יגיע בין אם נרצה או לא, הבחירה היא בידינו כיצד נצלח אותו.

 

הכותבת הינה מרפאה בעיסוק מוסמכת, המתמחה בהתפתחות הילד, בעלת מכון להתפתחות הילד והנחיית קבוצות הורים בשיטת אדלר.

  052-8601507  galisilbermins@gmail.com

https://www.facebook.com/galisilber

לדף של גלי בפורטל פ"תנטו

שתף ב-

תגובות

לצורך הוספת תגובה התחבר לאתר באמצעות
הוסף תגובה
...Loading...