דרכים פרקטיות להתמודדות יום יומית עם בעיות קשב וריכוז

24/02/2014 | גלי סילברמינס
חדשות

רבות נכתב בספרות על הפרעות קשב וריכוז.

האינטרנט מלא במאמרים וכל אתר המתיימר לעסוק בנושא בריאות או הריון ולידה, מכבד את עצמו במספר לא מבוטל של עצות בתחום.

מצב זה, יוצר הצפת יתר וגורם להורה המבולבל והחרד גם כך, מצב של חוסר אונים ובלבול לאור הדעות הרבות.

בנוסף, יכול להשתמע בטעות מהמאמרים, כי הטיפול התרופתי או הטיפולים התומכים מסביב, הינם הפתרון המושלם עבור הילד וכי אם רק "נשלח את הילד למספיק מסגרות" (ריפוי בעיסוק, רכיבה על סוסים, הידרותרפיה וכו'), טיפולים אלה יצליחו "לתקן אותו" ולשפר את מצבו.

אינני יוצאת חלילה נגד הטיפולים ואני הראשונה שמאמינה כי השקעה בילד הכן תתרום למצבו. אך בראש ובראשונה, חשוב לזכור, כי הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה נוירולוגית, ואיננה נעלמת כאשר שעת הטיפול נגמרת. רק שינוי שיטת החשיבה, והתגייסות כל הבית והסביבה של הילד, לתמיכה יום יומית בו, יובילו לשינוי. טיפול תרופתי ללא סביבה תומכת ופעילויות יום יומיות יזומות, אומנם יצמצם את מידת האקטיביות (בדוגמת הפרעה המשולבת בהיפראקטיביות), אך לא תעשה שינוי התנהגותי מובנה לאורך זמן.

אם כן, מה עושים? מה ביום יום ניתן לעשות על מנת לעזור לילד עם הפרעת קשב וריכוז?

קודם כל ולפני הכל, חשוב להסביר לילד את מצבו!!! חשוב לדבר בגובה העיניים ובשפתו הקוגנטיבית אשר תואמת את גילו. גם ילדים צעירים מאוד מסוגלים להבין, כאשר הדבר מוגש להם בדרך הנכונה. דילוג על שלב זה, יקשה על גיוס הילד לתהליך ועל העברת האחריות לשיפור אליו. כמו כן, ילדים רבים בעלי הפרעות קשב וריכוז, נוטים לקשר את מצבם ל"אני" הכללי. כלומר, רבים מהם מפתחים תסמיני חרדות, ביטחון עצמי נמוך, התנהגות אגרסיבית כתוצאה מהביטחון העצמי הנמוך ועוד. וזאת משום שהם חווים על בסיס יום יומי, תחושת כישלון. אין הם מסוגלים לבצע הפרדה בין "העושה והמעשה". ככול שהילד גדל, מצב זה ילך ויחמיר והטיפול יהיה קשה יותר. לכן, קיימת חשיבות קריטית להסברה ולתיאום הציפיות עבור הילד כבר מגיל צעיר. כלומר, יש להעביר את המסר "אתה בסדר גמור, יש לך בעיה ספציפית שבה אנחנו נטפל יחדיו".

התארגנות יום יומית:

  1. פירוק משימות: יש לפרק עבור הילד את המטלות היום יומיות לתתי משימות, כך לדוג' אל תגידו: תוריד את הנעליים, כנס לאמבטיה, תתקלח וצחצח שיניים. אלה, תנו כל פעם הוראה אחת וודאו שבוצעה. תווך הקשב של הילד אינו מאפשר לו לזכור מספר משימות ברצף.
  2. שלבו פעילות דידקטית עם פעילות גופנית: המתח השרירי שנצבר כתוצאה מהריכוז וניסיון התמודדות עם פעילות דידקטית, חייב להיות מנותב. לכן, קבעו תתי משימות לדוגמא לעבודת בית וביניהם בקשו מהילד לבצע פעילות גופנית כל שהיא, גם אם זה רק לקום מהכיסא ללכת למטבח ולשתות כוס מים.
  3. השתמשו בטבלאות ורשימות: ארגון סביבת הילד והמטלות שעליו לבצע בטבלאות, מאפשרת לו מעקב טוב יותר אחרי משימות חייו, ומכניסה את הכאוס למסגרת. כך לדוג' ניתן ליצור רשימה לדברים שעליו להחזיק בקלמר, דברים שעלי לעשות אחרי בי"ס ועוד. ניתן לבקש מהילד לסמן כל משימה שבוצעה.
  4. שימוש באמצעים ויזואליים: ילדי קשב וריכוז נוטים להגיב טוב יותר לגירויים ויזואליים, לכן השתמשו בסטיקרים, מדבקות וכו' על מנת ליצור תזכורות עבור הילד. טיפ קטן, ניתן לתלות את הרשימות והתזכורות על דלת הכניסה של הבית ובכך לוודא כי כל המשימות בוצעו ולא נשכח דבר לפני היציאה. (האם לקחתי את...)

ארגון הסביבה:

  1. עבודה בחדר נטרלי ונקי מגירויים: חדר מלא צעצועים, תמונות וכו' יסיח את הילד.
  2. צמצום גרויי סביבה: כיבוי טלוויזיה, פלפונים, הפרעות אחים. רעשי רקע מסיחים מאוד בעיקר בניסיון להתרכז בפעילות דידקטית.
  3. שולחן עבודה נקי מחפצים  כגון קלמר ומחברות: לבקש מהילד להוציא כל פעם רק את הדברים שלהם זקוק.
  4. ישיבה עם גב לדלת: מקטינה את ההסחה הויזואלית
  5. עבודה עם אטמי אוזניים: במידה וצמצום הגירויים לא עוזר
  6. קביעת מועדים קבועים וקצרי תווך: לעבודה דידקטית של שעורי בית, עבודות יצירה וכד'.

התארגנות בבית הספר:

  1. יידוע הצוות החינוכי ושיתופו בתהליך: "הפיכתו מאויב לידיד"
  2. גיוס המורה: סיכום עימה כי תיתן לילד משימות קטנות ומוגדרות השונות מהכיתה.
  3. יציאה להתאווררות: מתן אישור ליציאה מהכיתה לפרקי זמן קצרים ומתוזמנים- בכיתות הנמוכות לדוג' "לך תביא לי גירים"
  4. סימן מוסכם מראש: בין הילד והמורה כגון נגיעה בכתף, כאשר הילד יוצא מריכוז וזאת על מנת לא להעצים את מצבו מול כל הכיתה.
  5. הפיכת הילד "לעוזר" של המורה: ובכך גם חיזוק דימויו העצמי.
  6. ישיבה בתחילת הכיתה: על מנת להפחית גירויים מסיחים.
  7. עטיפת ספרים בצבעים התואמים למחברות: יאפשרו לילד התארגנות מהירה יותר, ומעקב אחרי חפציו.
  8. מתן חיזוקים חיוביים: על ביצוע משימות באמצעים ויזואליים כגון מדבקות.
  9. שימוש ב-check list: למשימות הניתנות בכיתה

 טיפול תומך:

  1. טיפול בתחומים נקודתיים המתאימים לבעיה ההתפתחותית באותו השלב: לדג' קבוצות הכנה ל-א', קבוצות חיברות, אבחון וטיפול בריפוי בעיסוק ועוד.
  2. טיפול בויסות החושי ע"י איש מקצוע  

והכי חשוב, לראות את הילד כמכלול, לדעת להעצימו על הדברים הטובים, להאיר את החיובי ולא את השלילי. גיוס הילד למשימה המשפחתית, יאיץ את תהליך הטיפול, ויגרום לילד תחושה שאין הוא לבד במאבק מול התסמונת.

הכותבת הינה מרפאה בעיסוק מוסמכת, המתמחה בהתפתחות הילד, בעלת מכון להתפתחות הילד והנחיית קבוצות הורים בשיטת אדלר.

  052-8601507  galisilbermins@gmail.com

https://www.facebook.com/galisilber

לדף של גלי בפ"תנטו

שתף ב-

תגובות

לצורך הוספת תגובה התחבר לאתר באמצעות
הוסף תגובה
...Loading...