להיות ישראלית - שבועה פטריוטית

מאת: מור ביטון

להיות אני זה להיות ישראלית. גאה.

אחת שמשתתפת בטקסי הזיכרון של בית הספר.

אחת שעומדת בתום כל טקס ושרה את התקווה בגאווה.

אחת שברגע שתתקל בממציא ישראלי שזכה לשם עולמי, תגיד: "זאת גאווה לאומית"

אחת, שתסייר בשביליה היפים של ארץ ישראל ללא סוף, תרד לים המלך, או לסופ"ש בכינרת, או לעתיקות הקדושות של ירושלים.

אחת, שלא משנה כמה פעמים תבקר בחו"ל, גם אם זו הפעם האינספור, תמיד תתפעל מיופיה של ארץ ישראל, כאילו ראיתיה לראשונה זה עתה.

להיות ישראלית עבורי, זה גיוס חובה. זו הידיעה שאין לנו ארץ אחרת.

זו הידיעה שחיילנו נלחמים עבורנו, בטוב וברע.

זו הידיעה שבכל רגע המצב הביטחוני עתיד להתערער.

אבל יחד עם זאת, באה התקווה. תקווה לימים שקטים ושכינה טובה.

תקווה לנתינה, כבוד הדדי ואהבת אחים.

אך כמו ישראלית מן המניין, להיות ישראלית זה גם להתלונן.

להתלונן על יוקר המחייה, על מחירי הדירות, על מערכת החינוך ועל כל דבר שזז בעיקרון.

להיות ישראלית זה להגיע לבית הספר אחרי חג הפסח ולקיים דיון עם חבריי על מה אכלנו בחג? דגים חריפים או גפילטע פיש.

ולמה שלא נאכל את שניהם? למה שלא ניתן פתח לרב תרבותיות ונקבל את השונה מאיתנו, את האחר.

אז אוסיף לדבריי: להיות ישראלית זה לקחת אחריות ויוזמה, להתנדב ללא תמורה ולקבל את השונה ממך, כפי שקיבלו את סבינו וסבותינו לפי שישים - שבעים שנה, ממרוקו, או מפולין הרחוקה.

להיות ישראלית זה לקחת את עבר המדינה ולעטוף אותו בשתי ידיי, לחבקו ולקבלו, כאילו אלו סיפורי העבר שלי.

לזכור אותם, ולא לשכוח,

לספר ולהעביר לכל עובר אורח.

להיות ישראלי זה לעמוד בצפירה, להביע צער עמוק על האבדות הקשות, ועל המשפחות ההרוסות.

אך יחד עם זאת, לשמוח, לשמוח שיש לנו אותך, ישראל.

להיות ישראלית זו גאווה. גאווה לאומית.

ישראל, לעולם לא אחליף אותך באחרת. גם בימים הקשים וגם במאורעות המאושרים.

זו היא שבועתי בעודני בחיים.

לבלוג של מור